בפוסט הקודם חשפתי חוויה מאוד מטלטלת שבה נהגתי עם אומץ הלב שלי ולקיחת אחריות על עצמי ועל מה שחוויתי.
היום אני מרגישה שבא לי לחלוק איתכם מסר מאוד משמעותי על ההיבט האחר של האומץ בחיינו.
איך האומץ מתחבר לחיבור וחיבוק לעצמנו?
מאז שאני התחברתי לקהילה נפלאה וגם למדתי מהמאסטר כל כך מיוחד ונפלא דניאל בן ארי והקהילה שלו ושל שרון "חלוצי מהפכה", אני מוקירה הודיה ומכירה בחלק הזה יותר מפעם את התכונה האומץ.
האומץ שלנו לדחוף את עצמנו ביחד ולצד הפחד (מפחד לדחף) ולהיות קשובים לעצמנו מה חוסם ועוצר אותנו מלהיות אנחנו באופן אותנטי. להפיץ את האור ולהביא את עצמנו במקומות ועם אנשים שאנו יודעים מתוך ידיעה עמוקה מה באנו להביא ולתרום לאחרים.
אז האומץ שאני היום רוצה לחשוף אותכם הוא האומץ להקשיב לאינטואיציה. החלק הזה לרוב לוחש לנו בשקט-בשקט ויש כאלה שבכלל בקושי שומעים או בכלל לא...
החלק הזה, האינטואיציה, שכאשר אני באופן אישי יודעת על קיומו ועושה איתו תהליך ומוכירה בו יותר ויותר, כך הוא הוכח יותר בחיי עם עוצמה ותמיד מוביל אותי למקומות נפלאים ומרגשים. תנסו ותגלו!
בדיוק מה שקרה לי היום. תכננתי לעצמי יום מסודר, כמה שאפשר... ובמהלך הבוקר הרגשתי שאני אמורה להתקשר לחברה טובה. הרגשתי שהיא נמצאת בבילבול ובמקום של ערפל כזה, חוסר בהירות מה עליה לעשות ואיך להתקדם במקום העבודה שלה.
מכירים כזה?
אני פשוט הרמתי את הטלפון ודיברנו כמה רגעים. הצעתי לה באופן ספונטני לבוא אלי. אני ממש, אבל ממש הרגשתי דחף חזק להזמין אותה אלי ולהיות קשובה ולעזור לה. היא הגיעה, חיבקתי אותה כמובן, התחבקנו והכנתי לה קפה טעים, בדיוק כפי שהיא אוהבת...נכנסנו למרחב המרפא שזה הקליניקה שלי ואז... פשוט קרו ניסים.
ליוויתי אותה בתהליך של הקשבה ללב ולמהות שלה עם שאלות ממוקדות, עם התבוננות פנימה ועמוקה.
הזמנתי אותה להתמסר לכל מה שהולך להגיע. היא שיתפה שהיא חשה בלבול וחוסר אונים, תסכול ואכזבה. היא בכלל לא ידעת לאיזה כיוון ללכת במקום העבודה ומה עליה לעשות עכשיו.
נתתי לה דף ועט והכל התחיל להיות ברור יותר ויותר...בהיר יותר, כמו ביום סגרירי עם עננים. העננים זזו, התודעה שלה זזה ביחד עם התחושות ורגשות והתחלתי להרגיש, ממש לחוש שהיא מתחברת יותר לפנימיות האותנטית שלה,
לאינטואיציה, מתחבקת עם עצמה והופכת להיות חברה של עצמה עם הקשבה וקבלה של כל מה שמגיע.
שאלתי אותה איך היא מרגישה עכשיו?
היא ענתה שהיא מרגישה נוח במקום הזה. שאלתי אותה האם זה נוח מהמקום כמו להרגיש בבית? שאם אני בתוך הבית שלי, אני יכולה בעצם לעשות הכל. היא ענתה בחיוב, חייכה והעיניים שלה ברקו האור חזר לפנים שלה.
אתם לא מבינים כמה שאני הרגשתי מאושרת!!!!! היא כולה הייתה קורנת!!!!
לסיום שאלתי אותה האם היא מרגישה שנדייק עוד כמה דברים לגבי השלבים שהיא עכשיו הולכת לעבור עם עצמה, עם הכיוון שהתגלה מתוכה והתשובות שהיא קיבלה מעצמה. היא בחרה ונעזרה בקלפים טיפוליים שמאוד ממקדים ועוזרים לאדם לדעת ממש צעד אחר צעד מה עליה כעת לעשות, לשים לב ולהתבונן. לנשום, לחבק את עצמה ובעצם היא הפכה להיות החברה הכי טובה של עצמה.
האומץ להקשיב לאינטואיציה, להסכים לחבר את עצמך לפנימיות, להקשבה ולחבק אותך שם. יצרת מערכת יחסים עם עצמך בריאה ומאפשרת יצירה, צעדה בדרך עם קצב מדויק ונפלא להגשמה.
