"לטנגו צריך שתיים" , כך אני אומרת ומתייחסת למרחב המקודש והמרפא כשהאדם נמצא איתי בקליניקה.
קיימת מחשבה אצל רוב האנשים שאם האדם מגיע אלי אני עושה את מה שאני עושה בטיפול לבד, כביכול. אז כאן יש מקום ואפשות לראות את הקסם והריפוי מתוך שיתוף פעולה הדדי כאן ועכשיו.
אני שומעת הרבה את המשפט הזה" אני לא עושה כלום, רק את את עושה".
יש לי כאן פרטנר, שותף מלא למטרה שנפגשנו ונכון שאני עושה את החלק שלי, ויש לי כוונה וכלים לעזור, יחד עם זאת האדם שנוכח יש לו גם כוונה לעזור לעצמו.
יחד, במרחב המרפא עם מודעות גבוה יותר, האנרגיה עוטפת ומכוננת לדיוק.
דיוק הוא חלק מתהליך שאנחנו יחד חווים ועוברים וברכות מגיעים למשהו משחרר יותר, מאוזן יותר ובריא יותר.
הודיה שלי נמצאת בכל התהליך הזה,
אני מודה ליקום ,
אני מודה לאדם שהגיע לכאן ועכשיו אנחנו נוכחים יחד במרחב הנפלאה והמרפא הזה.
לפני שהאדם מגיע אלי, אני בהודיה.
הודיה מחברת אותנו לאותה אנרגיה שהיא אהבה ללא תנאי.
תודה לכם, יקרים, שאתם עכשיו קוראים,
כל אות היא תדר ואנרגיה,
אז בואו נהיה בהודיה קצת יותר ממה שאנחנו רגילים,
הודיה לעצמך,
נאפשר לילדים שלנו ולסובבים להרגיש ולשמוע את ההודיה השמימית שיוצאת מהלב ויחד נברא מציאות בריאה יותר, שמחה יותר, עם איזון ואהבה ללא תנאי.
תודה לכם
